תנ״ך
פירוש
(א) הָעָם֙ הַהֹלְכִ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ רָא֖וּ א֣וֹר גָּד֑וֹל יֹֽשְׁבֵי֙ בְּאֶ֣רֶץ צַלְמָ֔וֶת א֖וֹר נָגַ֥הּ עֲלֵיהֶֽם׃
(ב) הִרְבִּ֣יתָ הַגּ֔וֹי [ל֖וֹ] (לא) הִגְדַּ֣לְתָּ הַשִּׂמְחָ֑ה שָׂמְח֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ כְּשִׂמְחַ֣ת בַּקָּצִ֔יר כַּאֲשֶׁ֥ר יָגִ֖ילוּ בְּחַלְּקָ֥ם שָׁלָֽל׃
(ג) כִּ֣י׀ אֶת־עֹ֣ל סֻבֳּל֗וֹ וְאֵת֙ מַטֵּ֣ה שִׁכְמ֔וֹ שֵׁ֖בֶט הַנֹּגֵ֣שׂ בּ֑וֹ הַחִתֹּ֖תָ כְּי֥וֹם מִדְיָֽן׃
(ד) כִּ֤י כׇל־סְאוֹן֙ סֹאֵ֣ן בְּרַ֔עַשׁ וְשִׂמְלָ֖ה מְגוֹלָלָ֣ה בְדָמִ֑ים וְהָיְתָ֥ה לִשְׂרֵפָ֖ה מַאֲכֹ֥לֶת אֵֽשׁ׃
(ה) כִּֽי־יֶ֣לֶד יֻלַּד־לָ֗נוּ בֵּ֚ן נִתַּן־לָ֔נוּ וַתְּהִ֥י הַמִּשְׂרָ֖ה עַל־שִׁכְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר אֲבִי־עַ֖ד שַׂר־שָׁלֽוֹם׃
(ו) [לְמַרְבֵּ֨ה] (לם רבה)א הַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵֽעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃
(ז) דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח אֲדֹנָ֖י בְּיַעֲקֹ֑ב וְנָפַ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
(ח) וְיָֽדְעוּ֙ הָעָ֣ם כֻּלּ֔וֹ אֶפְרַ֖יִם וְיוֹשֵׁ֣ב שֹׁמְר֑וֹן בְּגַאֲוָ֛ה וּבְגֹ֥דֶל לֵבָ֖ב לֵאמֹֽר׃
(ט) לְבֵנִ֥ים נָפָ֖לוּ וְגָזִ֣ית נִבְנֶ֑ה שִׁקְמִ֣ים גֻּדָּ֔עוּ וַאֲרָזִ֖ים נַחֲלִֽיף׃
(י) וַיְשַׂגֵּ֧ב יְהֹוָ֛הי״י֛ אֶת־צָרֵ֥י רְצִ֖ין עָלָ֑יו וְאֶת־אֹיְבָ֖יו יְסַכְסֵֽךְ׃
(יא) אֲרָ֣ם מִקֶּ֗דֶם וּפְלִשְׁתִּים֙ מֵאָח֔וֹר וַיֹּאכְל֥וּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכׇל־פֶּ֑ה בְּכׇל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃
(יב) וְהָעָ֥ם לֹא־שָׁ֖ב עַד־הַמַּכֵּ֑הוּ וְאֶת־יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃
(יג) וַיַּכְרֵ֨ת יְהֹוָ֜הי״י֜ מִיִּשְׂרָאֵ֗ל רֹ֧אשׁ וְזָנָ֛ב כִּפָּ֥ה וְאַגְמ֖וֹן י֥וֹם אֶחָֽד׃
(יד) זָקֵ֥ן וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים ה֣וּא הָרֹ֑אשׁ וְנָבִ֥יא מֽוֹרֶה־שֶּׁ֖קֶר ה֥וּא הַזָּנָֽב׃
(טו) וַיִּֽהְי֛וּ מְאַשְּׁרֵ֥י הָֽעָם־הַזֶּ֖ה מַתְעִ֑ים וּמְאֻשָּׁרָ֖יו מְבֻלָּעִֽים׃
(טז) עַל־כֵּ֨ן עַל־בַּחוּרָ֜יו לֹא־יִשְׂמַ֣ח׀ אֲדֹנָ֗י וְאֶת־יְתֹמָ֤יו וְאֶת־אַלְמְנוֹתָיו֙ לֹ֣א יְרַחֵ֔ם כִּ֤י כֻלּוֹ֙ חָנֵ֣ף וּמֵרַ֔ע וְכׇל־פֶּ֖ה דֹּבֵ֣ר נְבָלָ֑ה בְּכׇל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃
(יז) כִּֽי־בָעֲרָ֤ה כָאֵשׁ֙ רִשְׁעָ֔ה שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תֹּאכֵ֑ל וַתִּצַּת֙ בְּסִֽבְכֵ֣י הַיַּ֔עַר וַיִּֽתְאַבְּכ֖וּ גֵּא֥וּת עָשָֽׁן׃
(יח) בְּעֶבְרַ֛ת יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת נֶעְתַּ֣ם אָ֑רֶץ וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמַאֲכֹ֣לֶת אֵ֔שׁ אִ֥ישׁ אֶל־אָחִ֖יו לֹ֥א יַחְמֹֽלוּ׃
(יט) וַיִּגְזֹ֤ר עַל־יָמִין֙ וְרָעֵ֔ב וַיֹּ֥אכַל עַל־שְׂמֹ֖אול וְלֹ֣א שָׂבֵ֑עוּ אִ֥ישׁ בְּשַׂר־זְרֹע֖וֹ יֹאכֵֽלוּ׃
(כ) מְנַשֶּׁ֣ה אֶת־אֶפְרַ֗יִם וְאֶפְרַ֙יִם֙ אֶת־מְנַשֶּׁ֔ה יַחְדָּ֥ו הֵ֖מָּה עַל־יְהוּדָ֑ה בְּכׇל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃
נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א [לְמַרְבֵּ֨ה] (לם רבה) =א,ק,ש1 ומסורת-ל וטברניות (וכן בברויאר)
• א-כתיב=לְםַ רְבֵּ֨ה והרווח ברור למרות שהוא צר
• ל=לְםַרְבֵּ֨ה (בלי רווח) ובדפוסים (וכן במג״ה!)
• א-כתיב=לְםַ רְבֵּ֨ה והרווח ברור למרות שהוא צר
• ל=לְםַרְבֵּ֨ה (בלי רווח) ובדפוסים (וכן במג״ה!)
(א)
העם ההולכים בחושך – הם יושבי ירושלם שהיו חשיכים מדאגת סנחריב, כעניין שאמר חזקיהו: יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה (מלכים ב י״ט:ג׳).
ראו אור גדול – במפלתו של סנחריב. (ב) הרבית הגוי – כשאתה מרבה ניסים ופורקן לישראל, שנקראו גוי אחד בארץ (שמואל ב ז׳:כ״ג).
לו הגדלת השמחה – כשאתה משמח אותםא ומושיעם מאויביהם ישמחוב לפניך במפלתו של סנחריב.
כשמחת קציר – כמו ששמחו לפניך כשהיפלת לפניהם עם מדיין בימי גדעון בליל קציר העומר, כאשר מפרש והולך. (ג) כי את עול סבלו ואת מטה שכמו שבט הנוגש בו – זה אשור שנאמר בו: הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי (ישעיהו י׳:ה׳) – אותו שבט ואותו מטה.
החיתות כיום מדיןג – באותו יום שהפלתה לפניהם מחנה מדיין, שאף מפלתו של סנחריב אירע בליל פסח. (ד) כי כל סאון סואן ברעש – דרשוהו רבותינו: במדה שמדד ימדד לו לסנחריב, על שביזה וליעג על ירושלם יהיה לשחוק גם הוא. ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשריפה מאכולת אש – במקום שהרוגים במלחמה דרכם להיות שמלותם מגוללה בדמים, יהו עכשיו נשרפים באש כל אוכלוסי סנחריב. ופירשו:ד סאון – לשון סאה שהיא לשון מדה.
ולפי הפשט ולשון מקרא: לא יתכן לפרשו מגזרת סאה, מאחר שאין הוי״ו והנו״ן מעיקר התיבה, אלא כמו שאון מן תשואה, והמון מן הומה, וחרון מן חרה. לא יתפעל עם הנו״ן לומר סואן, אלא סואה, כמו מן: המון – הומה, שאון – שואה, ולא יאמר: שואן, הומן, חורן.
ואני אומר שפתרונו לפי העניין ואין לו דומה במקרא, ופתרונו: לשון צהלת נצחון במלחמה.ה כי כל סאון סואן ברעש – כל נצחון שום נוצח מלחמה ברעש שפעת הסוסים והגפת תריסין הוא, ושמלת הרוגי מלחמה מגוללה בדמים, אבל ניצחון זה אין בו שום רעש ואין בו שום דם.
והיתה לשריפה – ויקד יקוד כיקוד אשו (ישעיהו י׳:ט״ז), מאכולת אש. (ה) כי ילד יולד לנו – אף על פי שאחז רשע הוא, בנו היולד זה כמה שנים להיות לנו למלך תחתיו צדיק יהיה, ותהי משרת הקב״ה ועולוז על שכמו – של אותו הילוד, שיהא עוסק בתורה ושומר מצוות ויטה שכם אחד למשאו של הקב״ה.
ויקרא שמו – י״יח שהוא מפליא עיצה ואל גיבור ואבי עד קרא שמו של חזקיה שר שלום – כיט שלום יהיה בימיו שיעשה לו הקב״ה שלום מסנחריב. (ו) למרבה המשרה – למי יקרא השם הזה למלך מרבה משרת הקב״ה על שכמו לירא מפניו, לשלום אין קץ. ואף הקב״ה לא קיפח שכרו. וכה אמר לו לחזקיה: אתה הרביתה משרתי על שכמך, אף אני לשלום שאני נותן לך אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה שהיה עושה חזקיה. מעתה ועד עולם – עולמו של חזקיה.
קנאת י״י צבאות תעשה זאת – עד עכשיו עמד זכות לבית דוד בזכות חזקיה שהיה עושה משפט וצדקה לכל עמו. מכאן ואילך אם תראה שלום על כסא דוד ועל ממלכתו שירצה הקב״ה להכין אותה ולסעדה – כגון בימי מנשה בנו ובימי אמון ויהויקים,י לא מפני זכותם, אלא קנאת י״י צבאות תעשה זאת – ויקנא י״י לארצו ויחמול על עמו (יואל ב׳:י״ח).
וזהו שאמרו רבותינו: עד היכן עמדה זכות אבות (בבלי שבת נ״ה.)? עד חזקיה, דכתיב להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה – בזכות האבות, שנאמר בהם: ושמרו דרך י״י לעשות צדקה ומשפט (בראשית י״ח:י״ט). מעתה ועד עולם קנאת י״י צבאות עשה זאת.
יא (ז) דבר שלח י״י ביעקב – פורענות זו נתנבאת על עשרת השבטים, שהיו מנשאים בנפשם כשנהרג פקח וכשבא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת קדש ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה ואת כל ארץ נפתלייב ויגלם אשורה (מלכים ב ט״ו:כ״ט). (ט) והיו הנותרים שהותיר בהם מלך אשור מתנחמים לומר: לבנים נפלו וגזית נבנה – אם מת לנויג פקח שהיה חלש ודומה לבניין לבינים שהוא רעוע, נמליך תחתיו הושע בן אלה שדומה לבניין אבני גזית שהוא חזק.
שקמים גדעו וארזים נחליף – ואם הגלה מלך אשור שרים ושלטונים הדומין לשקמים, נשים תחתיהם שרים חזקים מהם. וזהו שאמר: דבר שלח י״י ביעקב (ישעיהו ט׳:ז׳) – דבר שלח י״י להגיד ביעקב, ונפל בישראל (ישעיהו ט׳:ז׳) – שנתקיים הדבר בעשרת השבטים המתפארים לומר: לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים נפלו וארזים נחליף. (י) וישגב י״י את צרי רצין עליו ואת אויביו יסכסך – ועם אויביו יסכסך אותו. (יא) ומייד הם אויביו? ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלוטו את ישראל בכל פה – כענין שמצינו ביהואחז בן יהוא שמלך לפני שמלך פקח, שנאמר בו: כי איבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש (מלכים ב י״ג:ז׳). (יב) והעם לא שב עד המכהוטז ואת י״י צבאות לא דרשו – זה פתרונו:יז בכל זה שרואין שהגלה מהם סנחריב כבר, וכי איבדם מלך ארם מקדם ופלשתים מאחור (ישעיהו ט׳:י״א) ואף פקח נהרג, לא שב העם עד המכהו ואת י״י צבאות לא דרשו, אלא מנשאים נפשם לאמר: לבנים נפלו וכו׳ (ישעיהו ט׳:ט׳) ולא שעו אל קדוש ישראל (ישעיהו י״ז:ז׳) ואת י״י לא דרשו (ירמיהו י׳:כ״א). (יג) ויכרת י״י מישראל ראש וזנב כיפה ואגמון – תרגם יונתן: שלטון ואטרוןיח ואגמון. ועליך לשום לב: מפני מה מדמה השלטון לכיפה,יט ואטרוןכ הממונה תחת השלטון מדמה לאגמון. דע כי כיפה יש לו שני רגלים כך:
,כא לפיכך דימה שלטון לכיפה הסוכך משני קצותיו, כמו כן שלטון כל העם נתונים תחתיו והוא מצל על כולם. והשוטר הממונה תחתיו אינו מושל כי אם במקצת, כאגמון הזה שאין מסכך אלא מצד אחד כעין זה: 
.כב
(יד)
ומאחר שפסקו אותם שהיו מגינים אותם עליהם לא נותר בהם אלא: זקן שהוא נשוא פנים.
הוא הראש – כלומר הוא הראש שנשאר בהם.
ואל תתמה שאין אומר כאן: זקן ונושאכג פנים הוא הראש, אלא זקן ונשוא פנים, דמשמע שנושאין לו פנים, ואם כן זאת היא נחמתן ולא פורענותן, והעניין מדבר בתוכחה. דע לך כי נשוא פנים פתרונו: אם נשאר בו זקן, הריהו לבוש נשיאות פנים.כד ויגיד עליו ריעו, שאומר: אפגשם כדוב שכול (הושע י״ג:ח׳), שפתרונו: כדוב שכולו לבוש שכולים.כה (טו) ויהיו מאשרי העם הזה מתעים – מאשרי – זה לשון פסיעה, כמו: באשורו אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א), והוא לשון אשרי יושבי ביתך (תהלים פ״ד:ה׳). פתרונו: ויהיו בני אדם שהיה בדין שהיו מפסיעי העם הזה בדרך ישרה, הם מתעים אותם מדרך הטוב לדרך הרע.
ומאושריו מבולעים – ומכיון שמתעים אותם, הם המפוסעים אחריהם מבולעים – מכוסים מלכת בדרך טובה.כו
מבולעים – כמו: כבלע את הקודש (במדבר ד׳:כ׳) – מתרגמינן: כדמכסן מאושריו, אששפיינט פשיד בלעז. (יז) כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל – עד היכן בערה כאש רשעה שהם עושים, עד ששמו הארץ לשמיר ושית.
תירגם יונתן: כי בערה – ארי תידלק כאישא פורענות חוביהון וחיטאי חייביא שיצי ותשלוט בשאר עמא ותשיצי סגי משירייתא.כז
ותצת – הרשע שבערה כאש, בסבכי היערכח – בעם שרבים עתה כסבכי היער.
ויתאבכו גאות עשן – היכן הצית האש עד שעלה קיטור הארץ השמימה. משל ודימוי הוא לכשלונן של עשרת השבטים עד היכן בערו בהן האומות שהם חזקים כאש עד שנתאבך האשכט בגדולים.ל שכתחלהלא בערה כאש בקטנים, ובערה והלכה עד שנתאבך בגדולים, כלומר עד שכלו כולם.
נתאבך – לשון ערבוב, ודומה לו: נבוכו כל עדרי צאןלב (יואל א׳:י״ח), ואל״ף יתירה.לג (יח) בעברת י״י צבאות נעתם ארץ – תירגם יונתן: חרוכת ארעא.
אבל אחר פשוטו: נעתם ארץלד – ניתן עת וזמן לארץ להיות גולים שנתחתם גזר דינם לגלות. נעתם – נקבע להם עת וזמן, אשטאטרמינידא בלעז. ויהי העם כמאכולת אש איש אל אחיו לא יחמולו. (יט) ויגזור על ימין ורעב – יבא עליהם האויב וישלול על דרום, ויהיו רעיבים הנשללים.
ויאכל על שמאל – וישנה עם המיושב בצפון ארץ ישראל. שכל העומד בין צפון לדרום, ימינו נתונה לדרום ושמאלו לצפון. וכן תירגם יונתן: ובז על ציפונא וכפן וגו׳ איש את רעהו גבר ניכסיה קריביה יבזון.לה
ולא שבעו – לא שבעולו מהם האומות. (כ) מנשה את אפרים – עם אפרים. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ראו אור גדול – במפלתו של סנחריב. (ב) הרבית הגוי – כשאתה מרבה ניסים ופורקן לישראל, שנקראו גוי אחד בארץ (שמואל ב ז׳:כ״ג).
לו הגדלת השמחה – כשאתה משמח אותםא ומושיעם מאויביהם ישמחוב לפניך במפלתו של סנחריב.
כשמחת קציר – כמו ששמחו לפניך כשהיפלת לפניהם עם מדיין בימי גדעון בליל קציר העומר, כאשר מפרש והולך. (ג) כי את עול סבלו ואת מטה שכמו שבט הנוגש בו – זה אשור שנאמר בו: הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי (ישעיהו י׳:ה׳) – אותו שבט ואותו מטה.
החיתות כיום מדיןג – באותו יום שהפלתה לפניהם מחנה מדיין, שאף מפלתו של סנחריב אירע בליל פסח. (ד) כי כל סאון סואן ברעש – דרשוהו רבותינו: במדה שמדד ימדד לו לסנחריב, על שביזה וליעג על ירושלם יהיה לשחוק גם הוא. ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשריפה מאכולת אש – במקום שהרוגים במלחמה דרכם להיות שמלותם מגוללה בדמים, יהו עכשיו נשרפים באש כל אוכלוסי סנחריב. ופירשו:ד סאון – לשון סאה שהיא לשון מדה.
ולפי הפשט ולשון מקרא: לא יתכן לפרשו מגזרת סאה, מאחר שאין הוי״ו והנו״ן מעיקר התיבה, אלא כמו שאון מן תשואה, והמון מן הומה, וחרון מן חרה. לא יתפעל עם הנו״ן לומר סואן, אלא סואה, כמו מן: המון – הומה, שאון – שואה, ולא יאמר: שואן, הומן, חורן.
ואני אומר שפתרונו לפי העניין ואין לו דומה במקרא, ופתרונו: לשון צהלת נצחון במלחמה.ה כי כל סאון סואן ברעש – כל נצחון שום נוצח מלחמה ברעש שפעת הסוסים והגפת תריסין הוא, ושמלת הרוגי מלחמה מגוללה בדמים, אבל ניצחון זה אין בו שום רעש ואין בו שום דם.
והיתה לשריפה – ויקד יקוד כיקוד אשו (ישעיהו י׳:ט״ז), מאכולת אש. (ה) כי ילד יולד לנו – אף על פי שאחז רשע הוא, בנו היולד זה כמה שנים להיות לנו למלך תחתיו צדיק יהיה, ותהי משרת הקב״ה ועולוז על שכמו – של אותו הילוד, שיהא עוסק בתורה ושומר מצוות ויטה שכם אחד למשאו של הקב״ה.
ויקרא שמו – י״יח שהוא מפליא עיצה ואל גיבור ואבי עד קרא שמו של חזקיה שר שלום – כיט שלום יהיה בימיו שיעשה לו הקב״ה שלום מסנחריב. (ו) למרבה המשרה – למי יקרא השם הזה למלך מרבה משרת הקב״ה על שכמו לירא מפניו, לשלום אין קץ. ואף הקב״ה לא קיפח שכרו. וכה אמר לו לחזקיה: אתה הרביתה משרתי על שכמך, אף אני לשלום שאני נותן לך אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה שהיה עושה חזקיה. מעתה ועד עולם – עולמו של חזקיה.
קנאת י״י צבאות תעשה זאת – עד עכשיו עמד זכות לבית דוד בזכות חזקיה שהיה עושה משפט וצדקה לכל עמו. מכאן ואילך אם תראה שלום על כסא דוד ועל ממלכתו שירצה הקב״ה להכין אותה ולסעדה – כגון בימי מנשה בנו ובימי אמון ויהויקים,י לא מפני זכותם, אלא קנאת י״י צבאות תעשה זאת – ויקנא י״י לארצו ויחמול על עמו (יואל ב׳:י״ח).
וזהו שאמרו רבותינו: עד היכן עמדה זכות אבות (בבלי שבת נ״ה.)? עד חזקיה, דכתיב להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה – בזכות האבות, שנאמר בהם: ושמרו דרך י״י לעשות צדקה ומשפט (בראשית י״ח:י״ט). מעתה ועד עולם קנאת י״י צבאות עשה זאת.
יא (ז) דבר שלח י״י ביעקב – פורענות זו נתנבאת על עשרת השבטים, שהיו מנשאים בנפשם כשנהרג פקח וכשבא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת קדש ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה ואת כל ארץ נפתלייב ויגלם אשורה (מלכים ב ט״ו:כ״ט). (ט) והיו הנותרים שהותיר בהם מלך אשור מתנחמים לומר: לבנים נפלו וגזית נבנה – אם מת לנויג פקח שהיה חלש ודומה לבניין לבינים שהוא רעוע, נמליך תחתיו הושע בן אלה שדומה לבניין אבני גזית שהוא חזק.
שקמים גדעו וארזים נחליף – ואם הגלה מלך אשור שרים ושלטונים הדומין לשקמים, נשים תחתיהם שרים חזקים מהם. וזהו שאמר: דבר שלח י״י ביעקב (ישעיהו ט׳:ז׳) – דבר שלח י״י להגיד ביעקב, ונפל בישראל (ישעיהו ט׳:ז׳) – שנתקיים הדבר בעשרת השבטים המתפארים לומר: לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים נפלו וארזים נחליף. (י) וישגב י״י את צרי רצין עליו ואת אויביו יסכסך – ועם אויביו יסכסך אותו. (יא) ומייד הם אויביו? ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלוטו את ישראל בכל פה – כענין שמצינו ביהואחז בן יהוא שמלך לפני שמלך פקח, שנאמר בו: כי איבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש (מלכים ב י״ג:ז׳). (יב) והעם לא שב עד המכהוטז ואת י״י צבאות לא דרשו – זה פתרונו:יז בכל זה שרואין שהגלה מהם סנחריב כבר, וכי איבדם מלך ארם מקדם ופלשתים מאחור (ישעיהו ט׳:י״א) ואף פקח נהרג, לא שב העם עד המכהו ואת י״י צבאות לא דרשו, אלא מנשאים נפשם לאמר: לבנים נפלו וכו׳ (ישעיהו ט׳:ט׳) ולא שעו אל קדוש ישראל (ישעיהו י״ז:ז׳) ואת י״י לא דרשו (ירמיהו י׳:כ״א). (יג) ויכרת י״י מישראל ראש וזנב כיפה ואגמון – תרגם יונתן: שלטון ואטרוןיח ואגמון. ועליך לשום לב: מפני מה מדמה השלטון לכיפה,יט ואטרוןכ הממונה תחת השלטון מדמה לאגמון. דע כי כיפה יש לו שני רגלים כך:
,כא לפיכך דימה שלטון לכיפה הסוכך משני קצותיו, כמו כן שלטון כל העם נתונים תחתיו והוא מצל על כולם. והשוטר הממונה תחתיו אינו מושל כי אם במקצת, כאגמון הזה שאין מסכך אלא מצד אחד כעין זה: 
.כב
(יד)
ומאחר שפסקו אותם שהיו מגינים אותם עליהם לא נותר בהם אלא: זקן שהוא נשוא פנים.
הוא הראש – כלומר הוא הראש שנשאר בהם.
ואל תתמה שאין אומר כאן: זקן ונושאכג פנים הוא הראש, אלא זקן ונשוא פנים, דמשמע שנושאין לו פנים, ואם כן זאת היא נחמתן ולא פורענותן, והעניין מדבר בתוכחה. דע לך כי נשוא פנים פתרונו: אם נשאר בו זקן, הריהו לבוש נשיאות פנים.כד ויגיד עליו ריעו, שאומר: אפגשם כדוב שכול (הושע י״ג:ח׳), שפתרונו: כדוב שכולו לבוש שכולים.כה (טו) ויהיו מאשרי העם הזה מתעים – מאשרי – זה לשון פסיעה, כמו: באשורו אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א), והוא לשון אשרי יושבי ביתך (תהלים פ״ד:ה׳). פתרונו: ויהיו בני אדם שהיה בדין שהיו מפסיעי העם הזה בדרך ישרה, הם מתעים אותם מדרך הטוב לדרך הרע.
ומאושריו מבולעים – ומכיון שמתעים אותם, הם המפוסעים אחריהם מבולעים – מכוסים מלכת בדרך טובה.כו
מבולעים – כמו: כבלע את הקודש (במדבר ד׳:כ׳) – מתרגמינן: כדמכסן מאושריו, אששפיינט פשיד בלעז. (יז) כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל – עד היכן בערה כאש רשעה שהם עושים, עד ששמו הארץ לשמיר ושית.
תירגם יונתן: כי בערה – ארי תידלק כאישא פורענות חוביהון וחיטאי חייביא שיצי ותשלוט בשאר עמא ותשיצי סגי משירייתא.כז
ותצת – הרשע שבערה כאש, בסבכי היערכח – בעם שרבים עתה כסבכי היער.
ויתאבכו גאות עשן – היכן הצית האש עד שעלה קיטור הארץ השמימה. משל ודימוי הוא לכשלונן של עשרת השבטים עד היכן בערו בהן האומות שהם חזקים כאש עד שנתאבך האשכט בגדולים.ל שכתחלהלא בערה כאש בקטנים, ובערה והלכה עד שנתאבך בגדולים, כלומר עד שכלו כולם.
נתאבך – לשון ערבוב, ודומה לו: נבוכו כל עדרי צאןלב (יואל א׳:י״ח), ואל״ף יתירה.לג (יח) בעברת י״י צבאות נעתם ארץ – תירגם יונתן: חרוכת ארעא.
אבל אחר פשוטו: נעתם ארץלד – ניתן עת וזמן לארץ להיות גולים שנתחתם גזר דינם לגלות. נעתם – נקבע להם עת וזמן, אשטאטרמינידא בלעז. ויהי העם כמאכולת אש איש אל אחיו לא יחמולו. (יט) ויגזור על ימין ורעב – יבא עליהם האויב וישלול על דרום, ויהיו רעיבים הנשללים.
ויאכל על שמאל – וישנה עם המיושב בצפון ארץ ישראל. שכל העומד בין צפון לדרום, ימינו נתונה לדרום ושמאלו לצפון. וכן תירגם יונתן: ובז על ציפונא וכפן וגו׳ איש את רעהו גבר ניכסיה קריביה יבזון.לה
ולא שבעו – לא שבעולו מהם האומות. (כ) מנשה את אפרים – עם אפרים. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״אותם״.
ב כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״ושמחו״.
ג כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״החתוכה מיום מדיין״.
ד כן כנראה צ״ל. בכ״י לוצקי 778: ״ופירושו״. המלה חסרה בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פריס 163.
ה כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״מלחמה״.
ו כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 רק: ״יקוד יקד״.
ז כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״ועולו״.
ח כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״של הקב״ה״.
ט כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 נוספה כאן מלת: ״שר״.
י כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״בן יהויקים״.
יא בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777 מופיעים כאן קטעי מדרש על ישעיהו ח׳:ט״ז-כ״ג. הם מובאים במהדורתנו בסוף פירוש ר״י קרא לפרק ח׳.
יב כן סדר המלים בפסוק ובכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 בסדר הפוך: ״ואת כל ארץ נפתלי ואת הגלילה״.
יג כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״לו״.
יד כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״מי״.
טו כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״שאוכלים״.
טז כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״מכהו״.
יז כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 (חסרה מלת ״זה״): ״שפתר׳ ״.
יח כן בתרגום יונתן. בגיליון כ״י לוצקי 778 (בשיכול אותיות): ״ארטון״, ובטקסט (בטעות): ״ואגמון״. בכ״י מינכן 5: ״ואטרין״. בכ״י לוצקי 777: ״ואטורין״.
יט כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״לכיפה שלטון״.
כ כן בכ״י לוצקי 777. בגיליון כ״י לוצקי 778 (בשיכול אותיות): ״ארטון״, ובטקסט (בטעות): ״ואגמון״.
כא הציור הוא מכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 הציור קצת שונה.
כב הציור הוא מכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 הציור קצת שונה.
כג כך תוקן בדפוס לובלין, וכן מסתבר. אולם בכ״י לוצקי 778, לוצקי 777, מינכן 5, פריס 163, פרמא 2994, פירנצה II.24 , פירנצה III.8 : ״ונשוא״.
כד כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״כפים״.
כה כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: ״שכולים״.
כו כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״טוב״.
כז כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״תירגם יונתן... משירייתא״.
כח כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״יער״.
כט כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״העשן״.
ל כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״בגדולם״.
לא כן בכ״י לוצקי 778 (כאן ובהרבה מקומות אחרים), מינכן 5 (״שכתחילה״), וכן בהרבה מקומות בעדי נוסח עתיקים של ספרות חז״ל. בכ״י לוצקי 777: ״שבתחילה״. ועיינו במקורות שצויינו בהערה על רש״י במדבר ז׳:ג׳.
לב כן בכ״י לוצקי 777, פריס 163, מינכן 5. בפסוק: ״נבכו עדרי בקר... עדרי צאן״.
לג כן בכ״י לוצקי 777, פריס 163. בכ״י לוצקי 778 הושמט: ״נתאבך – לשון ערבוב... יתירה״.
לד כן בכ״י לוצקי 777, פריס 163. בכ״י לוצקי 778 הושמט (אולי ע״י הדומות): ״תירגם יונתן... נעתם ארץ״.
לה כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״איש את רעהו... יבזון״.
לו כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״תשבעו״.
הערות
Tanakh
Peirush